פרויקט "הספר הכחול"

כותב המאמר: קובי אלדר

מטסי העב"מים שהחלו עם תום מלחמת העולם השנייה נמשכו גם בתחילת שנות החמישים. מאות מראות של עב"מים דווחו על ידי אלפי אזרחים מדי שנה והחלו להופיע צילומים של חפצים מעופפים בצורות שונות. מידע רב על הנושא ניתן למצוא באתר הזה: https://www.nicap.org

בתחילת יולי 1947 (סמוך להתרחשות תקרית רוזוול) פתח צוות של מחלקת איסוף  של מודיעין חיל האוויר האמריקאי, הממוקמת בפנטגון, בחקירה בעקבות המידע הרב אודות מטסי עב"מים בשמי ארה"ב עליהם דיווח הציבור.  לאחר איסוף מספר דיווחים, הכין הצוות מסמך הערכת מצב שבו הם הגיעו למסקנה כי מספר דפוסים בתצפיות המדווחות מצביעים על כך שמדובר בכלי טיס אמיתיים ותהו אם העב"מים הם טכנולוגיה סודית של ארצות הברית עצמה.

בעקבות המסמך חתם ב-23 בספטמבר 1947 לוטננט גנרל טווינינג, Nathan Twinning מפקד האגף למו"פ של חיל האוויר האמריקאי (AMC), על "חוות הדעת של AMC בנוגע ל'דיסקים מעופפים'", שבה נכתב, בין השאר:

  • התופעה היא אמיתית ולא פרי דמיון (תמים) או פיקציה (לא תמימה) של אנשים.
  •  ישנם עצמים הדומים לצורתו של דיסק, בגודל ניכר עד כדי גודל של מטוסים מעשה ידי אדם. העצמים הם לעיתים "כדוריים או אליפטים", חלקם טסים במבנה של יותר מכלי אחד.
  • קיימת אפשרות שחלק מהאירועים נגרמים כתוצאה מתופעות טבע, כגון מטאורים.
  • מאפייני ההפעלה המדווחים (אודות העצמים) כגון קצבי טיפוס קיצוניים, יכולת תמרון (במיוחד בגלגול) ויכולת היעלמות ממסכי המכ"ם, מעלים את האפשרות שחלק מהם נשלטים ידנית, אוטומטית או מרחוק.
  • לא ברור האם מדובר בכלי הטיס השייכים לפרויקט סודי של ארה"ב או אולי ממדינה זרה.
  • AMC ממליצה על "מחקר מפורט בנושא זה שיכלול הכנת סטים מלאים של כל הנתונים הזמינים והרלוונטיים".

בעקבות המלצה זו יוצא לדרך בסוף 1947 לבקשת הגנרל Twinning, פרויקט Sign. בפברואר 49 הציגה הועדה טיוטת מסמך מסכם בן 72 עמודים מסקנות המסמך היו:
א. עב"מים הם אמיתיים.
ב. הכלים האלה לא נבנו על ידי האמריקאים או הרוסים.
ג. יש אפשרות שמקורם הוא מחוץ לכדור הארץ.

המסקנות הועברו למפקדת חיל האוויר האמריקאי, אך רמטכ"ל חיל האוויר האמריקאי דאז Hoyt Vandenberg הורה לשנות את ניסוחן. הדו"ח הסופי של Project Sign, שפורסם אפריל 1949, קבע כי בעוד שחלק מהעב"מים מייצגים כלי טיס אמיתיים, אין מספיק נתונים כדי לקבוע את מקורם. הדו"ח כלל המלצה להמשיך ולחקור את התופעה. במהלך שנת 1949 אורגן פרויקט Sign מחדש, ושמו שונה לפרויקט Project Grudge ("טינה").  במרץ 1952 שונה שמו של הפרויקט ל Project Blue Book " (פרויקט הספר הכחול"). הפרויקט היה גלוי לציבור, והוגדרו לו שתי מטרות:

א. מתן תשובה לשאלה: העב"מים מהווים סכמנה לביטחון הלאומי של ארה"ב.
ב. ביצוע ניתוח מדעי של המידע שמתקבל וקשור לתופעה.

הציבור נקרא לדווח לוועדה על תצפיות בעב"מים.

כיועץ מדעי לפרויקט התמנה פרופ' ג'וזף אלן היינק , J. Allen Hynek אסטרופיזיקאי מוערך, חוקר ומרצה במספר מוסדות מחקר ואוניברסיטאות, שהיה היועץ המדעי של הפרויקטים  Sign ו Grudge שקדמו לפרויקט זה. תפקידו של היינק היה לתת הסברים מדעיים ארציים לתופעות עב"מ על מנת לשכנע את הציבור שאין מדובר בחוצנים, ושהעב"מים אינם מהווים סכנה לביטחון האישי והציבורי של האם האמריקאי.

כמנהל הפרויקט מונה סרן אדוארד ג'יי רופאלט, Edward J. Ruppelt שבשירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה שימש כמטילן פצצות, בעל תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה, ונחשב למנהל פרויקטים מצוין. רופאלט הכניס שיפורים משמעותיים בצורת הדיווחים לוועדה וממנה, שילב ניתוחים סטטיסטיים מדויקים, דאג למחויבות גבוהה של אנשי הצוות לפרויקט ופרסם הודעות קבועות לעיתונות.

בתקופת ניהולו של רופאלט היה בכל בסיס ח"א אמריקאי "קצין ספר כחול" שאסף דיווחים מאנשי צוות אוויר והעביר אותם אליו. הוא וצוותו הוסמכו לראיין אנשי צבא שהיו עדים למראות עב"מים עפ"י שיקול דעתם ללא צורך באישור פיקודי.

ביולי 1952, 4 חודשים לאחר השקת הפרויקט, אירעו מספר מטסי עב"מים מעל וושינגטון הבירה שצפו על ידי אזרחים רבים, אנשי צבא, טייסים, בקרי תעופה ועוד. את תקציר האירועים ניתן לראות בסרטון הבא.

על מנת להרגיע את הציבור קיים גנרל ג'ון סמפורד John A. Samford מסיבת עיתונאים שבה "הסביר" לציבור האמריקאי את טיב המטסים המדוברים. ראו בסרטון הבא (יש להתעלם מהרעשים בתחילת הסרטון, הדברים מתחילים כ 40 שניות מתחילתו ). הדובר השני בסרטון הוא רס"ן (בדימוס) דונלד קיהו Donald Keyhoe שהוזמן לאירוע כדי להגיב על דברי הגנרל.

הציבור האמריקאי נרגע לשמע הדברים הללו. דיווחים על עב"מים המשיכו להציף את אנשי הפרויקט.

ועדת רוברטסון

במקביל לפרויקט המליצה ועדת משנה של ה C.I.A לבחון את הממצאים על דיווחי העב"מים ברחבי ארצות הברית בקיץ 1952, בדגש על וושינגטון הבירה. ההמלצה ניתנה על רקע מידע שהיה כבר בידי ה CIA על תצפיות עב"מ שלא היה להם הסבר ארצי, כולל מעל מתקנים צבאיים הארה"ב. בהמשך להמלצה זו הוקמה ועדת אד הוק שמנתה 6 חברים (בראשות פרופ' הווארד רוברטסון Howard P. Robertson) כולם אנשי מדע ברמה גבוהה מאד, התכנסה לראשונה ב 14.1.53 .  לישיבות הועדה הוזמנו גם רופאלט והיינק (הנ"ל) כמשקיפים ומציגי מידע. אחד מחברי הועדה,  טרונטון פייג' Thornton Leigh Page , הצהיר לימים כי בתדרוך לא פורמאלי מקדים בו השתתפו רק חברי הוועדה, אמר להם היו"ר כי תפקידם הוא להפחית את העניין של הציבור בנושא, ולהראות שלתופעות יש הסבר קונבנציונאלי. הועדה קיימה 4 פגישות בימים רצופים, 12 שעות במצטבר, ושמעה עדויות על 23 מקרים מתוך 2,331 מקרים שהיו בעת ההיא ברשות אנשי פרויקט "הספר הכחול".

תמצית המסקנות של הועדה הייתה:

  • העב"מים אינם מהווים איום ישיר על בטחון ארה"ב.
  • התופעה יכולה להוות איום עקיף אם תימשך ההיסטריה, ודיווחים מפי אזרחים או אנשי צבא "יסתמו" את קווי התקשורת.
  • (על מנת להפחית את מספר הדיווחים אלה ככול האפשר) יש לעשות כל מאמץ כדי להפריך את הדיווחים אודות עב"מים, ולהציגם באור מגוחך.
  • מומלץ להשתמש באולפני וולט דיסני ואמצעי תקשורת אחרים על מנת לחנך את הציבור ולשכנעו שעב"מים הם נושא משעמם שלא צריך לעסוק בו.
  • מומלץ לפקח על גופים אזרחיים העוסקים בנושא העב"מים "שיכולים להשפיע בצורה ניכרת על הציבור, ולהוות בסיס לפעולות חתרניות".
  • ההמלצות התייחסו במפורש לשני ארגונים כאלה : APRO (הארגון לחקר תופעות אוויריות) ו CSI  (תחקור אזרחי של "צלחות מעופפות")

חוקרים שעסקו בניתוח מסמכי הסיכום טענו כי הם נכתבו מראש עוד לפני דיוני הוועדה משום שבזמן שהוקדש לנושא היה בלתי אפשרי לכתוב סיכום כזה.

ריצ'ארד דולן Richard Dolen מבכירי היופולוגים של זמננו, הפנה את תשומת הלב לעיתוי ולבהילות של דיוני הועדה, ימים ספורים לפני סיום תפקידו של הארי טרומן כנשיא, ולפני כניסת אייזנהואר לתפקיד. (20.1.53)

ובחזרה לפרויקט "הספר הכחול"
בשנת 1954 פרסמה הועדה דו"ח חלקי שנקרא "דו"ח מיוחד מס 14". הדו"ח כלל מספר טבלאות שרכזו את נתוני המקרים אותם חקרה הועדה. אחת המפתיעות מכולן היא הטבלה הבאה שנלקחה מספרו של סטנטון פרידמן FLYING SAUCERS and SCIENCE (עמ' 41). מהתבוננות פשוטה בטבלה ניתן לראות שמתוך 3201 מקרים אותם בדקה הועדה עד סמוך למועד כתיבת דו"ח זה, ל 689 מקרים (21.5%) לא נמצא הסבר!

צילום של ד"וח 14

פעילות הוועדה נמשכה לסירוגין עוד 15 שנה וידעה עליות ומורדות. למרות זאת, בדצמבר 1969 הוחלט לסיים את עבודת הועדה. בניגוד מוחלט לממצאי דוח מיוחד מס' 14' , פרסמה הועדה דו"ח מסכם לאחר ש"חקרה" למעלה מ 12,000 דיווחים ומסקנותיה הסופיות היו:

א. אף דיווח שנבדק על ידי הוועדה לא היווה אינדיקציה לאיום על בטחונה הלאומי של ארה"ב.

ב. אף דיווח לא נמצא כמכיל מידע על טכנולוגיות שאינן מוכרות למדע המודרני.

ג. אין שום הוכחה שהחפצים עליהם דווח הם ממקור חוץ ארצי.

על רקע עדותו המצולמת של קצין חיל האוויר האמריקאי, סרן רוברט סאלאס, (המובאת בסרטו שלהלן) על השבתת 20 טילים גרעיניים בעת הופעת עב"מ מעל בסיסים אמריקאי ב 1967, נראות מסקנות אלה מגוחכות ושקריות במכוון.

What Disabled Missiles at Malmstrom Air Force Base?

היועץ המדעי הבכיר של הועדה דר' אלן היינק, התייחס בתחילה בספקנות רבה לתופעה. הוא אשר טבע את המונחים מפגשים מהסוג הראשון, השני והשלישי לתיאור אופי המפגשים בין בני אדם לעב"מים, והוא האיש ש"הסביר" את תצפיות העב"מ בנימוקים של תופעות טבעיות כגון: זיהוי מוטעה של כוכבים בהירים, גז ביצות, ברקים כדוריים, בלוני חיזוי, מטוסים חדשניים תופעות נדירות של מזג אוויר וכד'.

לאחר סגירת הפרויקט שינה היינק את טעמו. ב-1972 פרסם את אחד הספרים המקיפים (לזמנו) העוסקים בתופעה ( The UFO Experience ), הקים בשיקגו את המרכז לחקר העב"מים CUFOS והפך להיות אחד מבכירי היופולוגים של תקופתו. היינק נפטר ב-1986 אולם המרכז שייסד ממשיך לפעול ומקיים אתר אינטרנט פעיל, מפרסם רבעון ועוסק במחקר תופעות הקשורות בעב"מים. תרומתו המשמעותית של היינק מתוארת במאמרון אחר באתר: "מפגשים מהסוג השלישי – זה לא רק סרט".

בעקבות היינק הלכו רבים אחרים וכיום ישנם מאות חוקרים פעילים המפוזרים על כל הגלובוס ועוסקים בחקר התופעה על כל רבדיה. ניתן למצוא ברשת האינטרנט אלפי אתרים אודות עב"מים בעבר ובהווה ובהם קישורים למידע עצום שהצטבר מאז בנושא. רשימה חלקית מאד של אתרים אלה מפורטת כאן . כל ניסיון לתאר מה יש באתרים אלה יעשה עמם עוול. אתם מוזמנים לגלוש בהם בעצמכם.

הטענות של חלק מאנשי הזרם המרכזי במדע כנגד האפשרות שמקור העב"מים הוא חוץ ארצי מובאות להלן.

מדוע "כלי הטיס" הנראים מזה אלפי שנים בשמי העולם "לא יכולים" להיות ממקור חוץ ארצי?

  א. גם אם יש תרבויות חוצניות בגלקסיה, המרחק של מאות אלפי שנות אור מאיתנו מונע מהם להגיע אלינו.
(הטעות בטיעון: מה שאנחנו לא יכולים לעשות גם הם לא. ומה אם הם מקדימים אותנו במיליון
שנות התפתחות? אגב, כיום ידוע לנו שברדיוס של 50 שנות אור בלבד ממערכת השמש שלנו יש כ-1400
שמשות שמסביבן למעלה מ 1000 פלנטות).

ב. הצופים בעב"מים מדווחים על מהירויות פנטסטיות. לא יכול להיות שגוף פיסי עובר את מהירות הקול מבלי
להשמיע בום על-קולי. 
(הטעות: עקרונות המדע הידועים לנו נכונים באופן מוחלט, וכל תופעה הסותרת אותם לא יכולה
להתקיים. ההיסטוריה מלאה בהכרזות נפוחות של מדענים שהתפוצצו כבועות סבון. אחת המשעשעות
ביותר היא של ויליאם תומפסון מדען בעל שיעור קומה המכונה גם לורד קלווין ששימש כנשיא החברה
הבריטית המלכותית. תומפסון טען ב-1895 כי כלי טיס כבדים מהאוויר אינם אפשריים. ב-1903 הצליחו
שני יצרני אופניים להמריא בכלי כזה).

ג.  המדווחים על עב"מים הם לרוב רודפי פרסום ו/או תאבי בצע. איך זה שאנשים מכובדים ואמינים לא רואים
עב"מים?
(הטעות שמקורה בבורות או ב"ייענות": הספרות והרשת מוצפים בדיווחים של פוליטיקאים
בכירים, אסטרונומים, אסטרונאוטים, טייסים, אנשי מדע. קצינים בכירים על פיהם צפו בעב"מים ואפילו
מקרוב מאד).

ד.  לא יכול להיות שחלק מדיווחי העב"מים נכונים ואנחנו לא יודעים על זה. אחרת התקשורת הייתה מדווחת
על זה מזמן.
(הטעות: התקשורת מדווחת על התופעה כל הזמן, אך עד לאחרונה היה הדיווח מלווה
בקריצת עין או בגיחוך מתנשא של המדווחים בעיקר בתקשורת החזותית. המסע המאורגן והמכוון של
הונאה הכחשה והגחכה יחד עם גיוס בעלי השליטה בתקשורת, יצרו "תבנית של כיסוי" המעמידה את
המדווחים באור נלעג ומרתיעה אנשי תקשורת מלטפל בנושא ברצינות ומהמדווחים האותנטיים
להיחשף. תופעה זו קיבלה תפנית רצינית בשנים האחרונות).

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך

חלליות מעופפות

פתח דבר

תופעת העב"מים (עצמים מעופפים בלתי מזוהים) מלווה את האנושות מזה אלפי שנים. עדויות להופעת כלי טיס בשמי העולם מופיעות בתרבויות אנושיות רבות ברחבי העולם בציורי

גלקסיה

האפשרות לקיום חיים תבוניים ביקום

הרעיון לפיו ייתכנו חיים תבוניים ביקום במקומות נוספים לכדור הארץ הוא רעיון עתיק יומין. מטרודורוס, פילוסוף יווני בן המאה הרביעית לפני הספירה טען כי "המחשבה שהארץ