בתחילת יולי 1947 דיווח חוואי אמריקאי על התרסקות כלי טיס בשטח מרוחק של חוותו במדינת ניו-מקסיקו ליד עיירה הקרויה רוזוול. חיל האוויר האמריקאי הוזעק למקום לאסוף את השברים ופרסם בעיתונות המקומית הודעה סנסציונית על כך שבידיו שברים של "צלחת מעופפת".
יום לאחר פרסום הידיעה המקורית, כונסה מסיבת עיתונאים ובה נמסר כי מדובר בשברי כדור פורח שהופרח לצורך ניסויים הקשורים במכ"מ. בפני העיתונאים הוצגו שרידים של הבלון והעניין בתקרית דעך. ב-1978 ראיין היופולוג סטנטון פרידמן (פיסיקאי וחוקר עב"מים, יהודי אמריקאי קנדי שנפטר בשנת 2019) את הקצין ג'סי מרסל שהיה מעורב אישית באיסוף השברים של הכלי המקורי. מרסל העיד באוזני פרידמן כי הצבא טייח את המקרה וכי מדובר בהתרסקות של כלי טיס חוצני. עם פרסום העדות הזאת צצו עדויות רבות נוספות שעיקרן תומך בגרסה שבתקרית רוזוול התרסק כלי טיס חוצני על אדמת ארה"ב, במרחק מה משברי הכלי נמצאו מספר גופות של יצורים שנאספו אף הן ונותחו בבית חולים צבאי.
בעקבות התחקיר של פרידמן צצו תחקירים רבים נוספים ונכתבו עשרות ספרים על התקרית. אחד האחרונים שבהם נקרא "היום שאחרי רוזוול".

מחברו הוא סגן אלוף פיליפ קורסו, קצין חיל האוויר האמריקאי ששירת בעת התקרית בבסיס סמוך והיה מעורב אישית בטיפול בתקרית. קורסו כותב בספרו כי הוא עסק בהעברת החפצים החוץ-ארציים שהתגלו באתר ההתרסקות לבסיס אחר בארה"ב. קורסו מוסיף כי בעקבות ההתרסקות ברוזוול הקים הצבא האמריקאי קבוצה סודית שעסקה באיסוף מידע על טכנולוגיות חוץ ארציות. איסוף זה יחד עם פעולות של "הנדסה לאחור" האיצו את פיתוחם של טכנולוגיות שונות (קרני חלקיקים, סיבים אופטיים, לייזרים, מעגלים משולבים ועוד). קורסו הוסיף כי פרויקט "מלחמת הכוכבים" נועד בין השאר ליצור יכולת הגנה בפני כלי טיס חוצניים.
על תקרית רוזוול הופקו עשרות סרטים ברמות שונות של איכות. מצורף אחד האחרונים שבהם שעלה לרשת בנובמבר 22.